מקור השם לקוח מהפסוק התנ"כי "על שדי חמד על גפן פוריה". המושב נוסד ב-1952 בידי תושבים ותיקים מכל חלקי הארץ במסגרת התנועה "מן העיר אל הכפר". הוא משתייך לתנועת המושבים.

ענפי משק עיקריים הם פרדס, ירקות, לול, פרחים, אבוקדו ואפרסמון.

זהו המושב הראשון שהוקם במסגרת הרעיון של התנועה "מן העיר אל הכפר". דוד בן גוריון הגה את הרעיון ליישב משפחות עירוניות לאורך הקו הירוק במטרה לסייע לכלכלה ולביטחון של המדינה הצעירה. בימי העלייה הגדולה והצנע עלו על הקרקע משפחות עירוניות מערי הסביבה מכל העדות: ילדי הארץ, עולים מאירופה ומאסיה. מה שאיחד אותם היה חוסר הידע בחקלאות ורצון עז למלא משימה לאומית.

הסוכנות היהודית סיפקה בארות מים, פרדסים, עופות חצי פרידה לכל משפחה ובית קטנטן של 40 מ"ר עם שירותים בחצר. במושב הוקמו 60 משקים חקלאיים, כ-20 דונם ליחידת משק. הפרדס היה משותף. היישוב נוהל על ידי המזכיר שהיה לעתים גם ראש הוועד. החיים במושב היו קשים. עד מלחמת ששת הימים הם התנהלו במחסור חמור ובצד אוכלוסיה ערבית שכנה עוינת ומתנכלת.

למרות הקשיים וחוסר הידע בחקלאות, התמחה היישוב בגידול בטטות והגיע ליבולים הגדולים בארץ. שטחי החקלאות הוכפלו והתפתח ענף גידול אווזים. ב"הארץ" משנת 1955 נכתב: "לאחר קשים ועזיבות שדי חמד מתפתחת, המצב הכלכלי משביע רצון, עכשיו הגיעו כבר 30 בקשות מאנשי חוץ להתיישב במקום".

ב-1954 פונה המושב בגלל שטפונות קשים וגידולים רבים ירדו לטמיון. לאחר מלחמת ששת הימים חזרו חלק מן הבנים מהצבא, נכנסו לבתים הפנויים והפכו עצמם למשפחות חקלאיות. בתחילת שנות ה-70 נפרדה האגודה מן הסוכנות והמושב יצא לביסוס כלכלי.

כיום שדי חמד משתרע על פני שטח של כ-2,000 דונם ומספר התושבים בו 450 נפש.